בלוג

מאמר “הארץ” מ־26 ביולי 1948 על היישוב הישן, נטורי קרתא, בריחת תושבים ערבים ותיאור הלגיון הערבי והצבא המצרי בקרב על ירושלים במלחמת 1948.

ביולי 1948 העלתה ועדת שביתת הנשק של האו״ם את הסיכוי לפתיחת הדרך בין ירושלים לתל אביב ולחידוש אספקת המים, לצד דמיליטריזציה מוגבלת והסדרי שביתת נשק שהביאו לשקט יחסי בעיר.

ההפוגה השברירית בירושלים ביולי 1948 חשפה אמות מידה כפולות בולטות, כאשר הכוחות הערביים הפרו שוב ושוב את הפסקות האש בעוד הוועדות הבינלאומיות גינו את ההגנה היהודית אך שמרו על שתיקה לגבי ההרס הנרחב של בתי כנסת, כנסיות ובתי חולים.

המצור על ירושלים בשנת 1948 על־ידי צבאות ערב צמצם את חיי היום־יום לכאוס – מנות הלחם אינן אמינות, הגישה לחנויות מסוכנת, חיי התרבות חדלו להתקיים – והתושבים עסקו אך ורק בהישרדות תחת ההפגזות.

במאי 1948 כבשו הכוחות היהודים את מנזר נוטר-דאם דה פראנס, שבעה מטרים בלבד מחומות העיר העתיקה, והדפו ניסיונות חוזרים של הלגיון הערבי לפרוץ. למרות הקרבות הקשים והתנאים הקשים, לוחמי ההגנה והלח״י הצעירים שמרו על מורל גבוה והפכו את המקום למבצר בהגנת ירושלים היהודית.

במאי 1948 תושבי ירושלים היהודים ניהלו חיי יום-יום תחת מצור עם מזון, מים וחשמל מוגבלים ותמכו בהגנת העיר.

מאמר זה מתמקד בהחרמה והריסה של רכוש יהודי בירושלים על ידי שלטונות המנדט הבריטי, וכן בגניבת רכוש שנעשה בו שימוש על ידי חיילים בריטיים, תוך שהבעלים נותרו ללא כל אפשרות משפטית לפעול...