שבעה מטרים מחומת ירושלים העתיקה

אשר לזר

אשר לזר

במאי 1948 כבשו הכוחות היהודים את מנזר נוטר-דאם דה פראנס, שבעה מטרים בלבד מחומות העיר העתיקה, והדפו ניסיונות חוזרים של הלגיון הערבי לפרוץ. למרות הקרבות הקשים והתנאים הקשים, לוחמי ההגנה והלח״י הצעירים שמרו על מורל גבוה והפכו את המקום למבצר בהגנת ירושלים היהודית.

סיור בעמדות היהודיות במנזר "נוטר דאם דה פראנס"

מאת אשר לזר, סופר הארץ בירושלים

הכחות היהודים הלוחמים בירושלים נמצאים במרחק שבעה מטרים בלבד מחומת העיר העתיקה ומעמדתם זו, בה הם מחזיקים מאז ה-19 במאי, הם בולמים את כל הסתערויות הלגיון הערבי המנסה להתפרץ לעבר ירושלים היהודית. ההסתערויות הללו עלו עד כה ללגיון הערבי בעשרות הרוגים, פצועים ושבויים ואת עמדות המגן היהודיים לא הזיזו אף שעל אחד ממקומם.

בעוד פגזי מרגמות ותותחי שדה מתנפצים לעבר העמדות המבוצרות של כחות ההגנה בגזרה הקיצונית ביותר כיום בירושלים – ערכו שנים עשר עתונאי חוץ ונציגי עתונות עברית ביקור במנזר "נוטר דאם דה פראנס", שברחוב סוליימאן, מול השער החדש – המנזר ששימש משך תשע שנים קסרקטין מבוצר של צבאות בריטניה בירושלים.

הקאטדראלות, חדרי המגורים ואולמות ההארחה של המנזר מפויחים וממורטים מן הדליקות ומפני המרגמות ורימוני היד שהוטלו בו. פרצות גדולות ונבעו בקירות הבנין הבנוי קירות עבים ביותר, ומכאן ברור כי הערבים השתמשו בתותחים כבדים בנסיונם להתפרץ ולכבוש בחזרה את הבנינים שנפלו בידי פלוגה קטנה של לוחמים יהודים.

"יום שישי הגדול"

ביום 14 במאי, הוא "יום הששי הגדול" בחיי ירושלים המשתחררת. יצאו כחות הצבא הבריטים לפתע את המנזר, השאירו את דלתותיו ושעריו פתוחים ללא השגחה ולא החזירוהו לבעלי המקום – הכנסיה הצרפתית. הערבים עטו מיד על השלל. ראש המנזר, האב פסקל סנט ז'אן, במכתבו להגנה בירושלים מוסר את השתלשלות כבושי הבנין כדלקמן: בו ביום שהאנגלים יצאו מן הבנין – התפרצו לתוכו מאות ערבים מזוינים ברובים, מגמות ומכונות יריה: חלק מן הערבים ניגשו מיד לביזה ולשוד החפצים היקרים, שערכם חשוב בעיקר מבחינה היסטורית. השאר אמרו לכומר פאסקאל כי באו "להגן על הנזירים מפני הציונים".

הכומר פאסקאל הודיע שאין לו צורך בשמירה זו, כיון שהבנינים הם רכוש צרפתי וכי דגל צרפת מתנוסס עליהם ומגן עליהם. אולם הערבים המשיכו בשוד ובביזה.

אנשי לח"י גירשום

אך הם לא שהו במנזר יותר מעשרים וארבע שעות, כיוון שלמחרת היום נכבש המנזר על ידי פלוגה של לח"י, שתוארו על ידי האב פאסקאל "קבוצה של כעשרים צעירים וצעירות יהודים", אשר התפרצו לבנינים, גירשו את הערבים והשתלטו על כל המנזר לאחר קרב עם הערבים. הערבים עברו להתקפה נגדית – ופלוגת לח"י נסוגה מן המנזר. כחות של חי"ש ופלמ"ח כבשו את הבנינים בחזרה ביום 19 במאי, לאחר שכבשו קודם את בית החולים הצרפתי, הסמוך למנזר, הנמצא בראש רחוב סוליימאן. מאז ה-19 במאי שולטים כחות ההגנה במנזר, וחולשים על מבואות שער החדש ושער שכם.

מפקד המקום – צעיר תל אביבי

על כיבוש המנזר בידי ההגנה מסר לעתונאים, באולם ההרצאות של המנזר, מפקד המקום וכובשו, יצחק א…. צעיר תל אביבי בן 22, אשר את אימונו הצבאי רכש ב"הגנה". מפקד צעיר זה פיקד לפני וכן על כחות ההגנה במקור חיים והשתתף בפעולות כיבוש אחרות, והוא אחד המפקדים הצעירים ביותר של ההגנה. הוא סיפר לעתונאים כי המנזר, החולש על רובד של ירושלים היהודית, שימש במשך תקופה ארוכה ביותר כעמדת צלפים לערבים, אשר למרות נוכחות הצבא הבריטי במקום – לא נבצר מן הערבים מפגוע בעוברים ושבים וביחוד צלפו הערבים לעבר שכונות מאה שערים, ורוב [ורחוב] הנביאים. הנזירים הצרפתים היו כמעט שבויים בידי הערבים, עד שהמקום נכבש על ידי הכחות היהודים. פעולת הכיבוש נמשכה לא יותר משעה ורבע. כחות ההגנה באו למקום בחייל כבד והערבים – נמלטו עד מהרה על נפשם, כמובן – רק אלה שהצליחו להמלט. קבוצות קבוצות של חיילים עיראקיים ואנשי הלגיון הערבי הראו התנגדות נמרצת ביותר והיו קרבות על כל חדר וחדר. ביחוד בקומה שלישית של הבנין המרכזי.

כאן נערך קרב פנים אל פנים עם קבוצת חיילים עיראקים בת חמשה איש. הוטלו רימוני יד לכל עבר ולבסוף – נהרגו כל חמשת החיילים העיראקים ונשקם נפל בידי ההגנה. כן נהרגו בהתפוצצות ההגנה לבנינים חיילים סוריים והשאר – חיילי הלגיון הערבי. בסך הכל נמצאו בתוך הבנינים 15 הרוגים ואחד נתפס ונלקח בשבי. הוא חייל עיראקי. אבידות ההגנה בהתפרצות ובכיבוש זה – חייל אחד נפצע קשה. ברור כי היו הרבה יותר מ-16 החיילים הערבים. אולם רובם הצליחו להתחמק דרך המנהרות והמבואות הרבים אשר למנזר הבנוי כמבצר. הקרב על המנזר החל בשעה ארבע לפנות בוקר ובחמש ורבע כבר שלטו הגנה בכל הבנין. הלגיון הערבי ניסה לכבוש את המנזר בחזרה תוך שעה אחת מאז נפלו בידי היהודים. שני משוריינים מצויידים בתותח ושתי כתות של חיל רגלי התקיפו את העמדות החדשות של ההגנה בשעה שש בבוקר ה-19 במאי. הטנק הערבי התקרב מצד שער שכם וחידש קרב על היהודים שרק זה עתה נכנסו לבנינים. המערכה נמשכה שמונה שעות ונסתיימה בתבוסת הלגיון הערבי. לפחות עשרים חיילים של הלגיון הערבי נהרגו ועשרות מהם נפצעו. בהסתערות זו נכבש גם בית החולים הצרפתי ושם נמצאו שמונים חיילים ערביים פצועים. אלה שמצבם היה קל נלקחו בשבי והשאר נמצאים תחת משמר עד שיחלימו ויועברו אף הם למחנה שבויים.

סיור תחת אש

לאחר הסברותיו ותיאור פרטי הכיבוש עברו העתונאים, תוך התפוצצויות פגזי מגמות ליריית מכונות יריה, בכל עמדות והמשלטים שבמנזר. העתונאים ראו מכונית משוריינת של הלגיון הערבי שהועלתה באש אגב אחד הנסיונות של הלגיון הערבי להתקדם לעבר השכונות היהודיות דרך רחוב סולימאן. כל ההסתערויות הללו נהרפו, ללא אבידות כמעט לכוחות היהודיים. עד כה ניסו כחות הלגיון הערבי לפרוץ דרכם ארבע פעמים לעבר השכונות היהודים אולם כל התפרצויותיהם נבלמו. יתר על כן – כחות יהודים הניחו פעמים אחדות והכו ברכב האויב בקרבת שער שכם. ורק בראשית השבוע פיצצו בנין בן קומותיים ממול למנזר "נוטר דאם", בכניסה לשער החדש. בנין זה שימש עמדה לצלפים. ערבים. הבנין פוצץ על כל אלה שנמצאו בו. גופותיהם טרם הוצאו מתחת לעיי המפולת, והריסות הבניין משמשים מחסום מצוין, החוסם את רחוב סולימאן ומונע כל אפשרות של התקדמות כלי רכב בלתי רצויים במעלה רחוב סולימאן לעבר העמדות היהודיות.

מצב הרוח מצוין

כיבוש והחזקת המנזר עלתה עד כה לכחות היהודיים כששה הרוגים ו-15 פצועים, רובם פצועים קל. כל החיילים היהודים שהשתתפו בכיבוש – הנם חניכי ההגנה ולח"י. כולם נערים צעירים, חדורי רוח קרבית ואמונה בכחם המוסרי ובכשרונם הצבאי גם יחד. גילם הממוצע הוא 20- 22 שנה. יש בהם גם בחורות. בעיקר בין פלוגות לח"י המשתפת פעולה עם ההגנה. הבחורים והבחורות חיים בתנאי קסרקטין שבאיזור כיבוש. כל שעות היום והלילה נמצאים על המשמר, ישנים על גבי אלונקות ומזרונים. חסרים תנאים סניטאריים אלמנטאריים אולם – מצב הרוח מצוין. באחד האולמות נשאר פסנתר שלם, שהערבים לא הספיקו לחבל בו ואף לא לשדדו. פסנתר זה משמש את חיל המצב על הצד הטוב ביותר. מטבח המנזר – אף הוא מפיק תועלת רצויה ביותר. אין חיילנו מבזבזים תחמושת לריק ורק כאשר האויב מתקרב כדי טווח קצר הוא מקבל את מנת האש המגיעה לו.

וכך, בתנאים מיוחדים במינם טעמו כחות ההגנה הצעירים ביותר את טעם הקרב ואת טעמו של נצחון על אויב שכחו היה עדיף ושריונו כבד. ובנצחון זה כבנצחונות אחרים – מנוי וגמור עם לוחמינו להחזיק ולהפכו לקרש קפיצה לקראת כיבושים נוספים, כיבושים שלא נועדו למטרות כיבוש אלא לשם שחרור ירושלים היהודית מסכנתם של צבאות "מתנדבים".

אשר לזר

אשר לזר

אשר לזר היה עיתונאי מוערך ואיש ציבור, אשר הקריירה שלו השתרעה על פני השנים המכוננות של מדינת ישראל. ככתב בכיר בעמוד הראשון של עיתון הארץ, אחד העיתונים המרכזיים בישראל, הוא דיווח על אירועים מכריעים בתקופת המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של המדינה. דיווחיו התובנתיים, גישתו הישירה לראשי מדינות שונים, ונאמנותו לאמת העיתונאית זיכו אותו בהכרה בארץ ובעולם.